פסק-דין בתיק ת"א 659-11-09

1.         התובע, יחד עם אביו המנוח, היה הבעלים של רכב, אשר לטענת התובע, נרכשה עבורו פוליסת ביטוח מקיף אצל הנתבעת. התובעת 2 הינה בעלת הרכב בהיותה היורשת הבלעדית של האב המנוח.

לטענת התובע, ביום 22.12.08, היה מעורב בתאונת דרכים, בה התנגש ברכב צד ג' מאחור וכתוצאה מכך נגרמו לרכבו נזקים כבדים. התובע הודיע לנתבעת ושמאי מטעמה הכריז על הרכב כאבדן כללי.

התובע טוען כי בהתאם להוראות הפוליסה, על הנתבעת לפצותו במלוא נזקו אולם היא לא עשתה כן ושילמה לו רק את שווי השרידים בסך 6,030 ש"ח.

2.         הנתבעת טוענת כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונה מבוימת וכי נסיבות התאונה שונות מאלו שנמסרו לה. לטענתה, מנסים התובעים לקבל כספי ביטוח שלא כדין. כך, טוענת הנתבעת כי התובע הסתיר ממנה את העובדה כי נהג רכב צד ג', מר סאמר סעד, הינו בן דודו (להלן: "סאמר סעד").

דיון

3.         הצדדים הגישו תצהירים והתקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו נהגי כלי הרכב אשר על פי הטענה היו מעורבים בתאונה, התובע 1 ומר סאמר סעד. עוד העידה בעלת רכב צד ג' וכן חוקר מטעם הנתבעת.

בתום הישיבה, סיכמו הצדדים טענותיהם.

לאחר שבחנתי את כלל העדויות והראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981

4.         סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981, קובע כי:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".

סעיף זה מהווה חריג, באופן מסוים, מן התפיסה העומדת בבסיסו של חוק חוזה ביטוח, שהרי מרבית ההסדרים בחוק זה באים להגן על המבוטח, הנתפס כצד החלש במערכת היחסים מבטחת-מבוטח. ואולם, מרגע קרות מקרה הביטוח, המבוטח נהנה מיתרון בהיבט המידע, על פני המבטחת, מאחר שהידע אודות נסיבות קרות מקרה הביטוח, אם בכלל אירע כזה, ואודות היקף הנזק, מצוי בידיו של המבוטח בלבד.

הוראת הסעיף נועדה, כך נראה, בין היתר, להרתיע מבוטח מלמסור עובדות כוזבות אודות האירוע, או להעלים עובדות כלשהן, בכוונת מרמה, ולכן באה אותה סנקציה חמורה של פטור מוחלט של המבטחת מחובתה (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (19.5.1998).

5.         בפסק הדין בעניין נסרה האמור, נדון הדיבור "כוונת מרמה" המופיע בסעיף 25 הנ"ל ונקבע כי הסעיף כולל שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

6.         אשר לנטל להוכיח את הפטור הקבוע בסעיף 25, אזי הוא מוטל על המבטחת.

אחר שמוכיחה המבטחת קיומם של שני היסודות הראשונים, נשאלת השאלה, האם נדרשת היא להוכיח אף את התקיימות היסוד השלישי, יסוד כוונת המרמה. כפי שנקבע ברעא 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2011) (12.4.11), המדובר ביסוד נפשי הדורש הוכחה בנפרד משני היסודות הראשונים ויש לברר, טרם שלילת הזכות לתגמולים, מה היה המניע שעמד מאחורי הודעותיו הכוזבות של המבוטח, כאשר כפי שצויין בפסק הדין בעניינו של פלדמן האמור, מקום בו הפרטים הכוזבים נמסרו ממניע שאינו קשור לתנאי חבות המבוטח על פי הפוליסה - לא יהיה מקום לפטור את המבטחת.

חרף העובדה שהנטל להוכיח את התקיימות שלושת היסודות בסעיף 25 הוא על המבטחת, אזי מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות שני היסודות הראשונים, קובע פסק הדין בעניינו של פלדמן כך:

"מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העבודות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט - יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו."

7.         מכאן, פונה אני לבחון האם בענייננו, עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כי פטורה היא מחובתה בתשלום התגמולים למבוטחים, התובעים.